דהן עיצובים בעץ בע"מ נ' זכרי ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

הנתבעים הזמינו אצל התובעת, שהינה חברה העוסקת במתן שירותי נגרות, מוצרים שונים, ולטענת התובעת לא שילמו בגין עבודות נוספות אותם הזמינו.

בכתב התביעה ובסיכומים צויינו הפריטים נשוא העבודות הנוספות וכן תמחור שלהן, באופן שהחוב הינו בסכום של 34,486 ₪ וזאת מעבר ל- 15,000 ₪ אשר התובעת הודתה, כי קיבלו מאת הנתבעים, לטענתם על חשבון החוב בגין העבודות הנוספות וכמקדמה בלבד.

הנתבעים הכחישו את חובם, טענו, כי השלימו את כל חיוביהם הכספיים ואף מעבר לכך.

בנוסף טענו הנתבעים, כי שולם סכום של 30,000 ₪ במזומן, אשר אליו לא התייחסה התובעת כלל וכן כי חלק מהמוצרים סופק בחומר שלא היה מקובל על הנתבעים, דהיינו סיבית ו- MDF במקום סנדוויץ עליו הוסכם בין הצדדים.

התיק נשמע בראיות בשני מועדים שונים – בתאריך 12.9.11 ובתאריך 15.12.11.

העיד ונחקר מר דניאל דהן, מנהל התובעת. יש לציין, כי התובעת לא הביאה עדים נוספים, לרבות מר שמעון דהן, שהינו אחיו התאום של מנהל התובעת ואשר היה שותף לחלק מההתנהלות שבוצעה אל מול הנתבעים.

מטעם הנתבעים העידו שני בני הזוג הנתבעים ובישיבה מיום 15.12.11 העיד מר מועין זידאן, שהיה הקבלן עמו התקשרו הנתבעים והיה עד להתנהלות של הנתבעים אל מול מנהל התובעת.

כבר בחקירתו הנגדית של מנהל התובעת, עלה טיעון מרכזי אחד שלא קבלתי עליו תשובה, לא בחקירתו הנגדית של מנהל התובעת ולמצער גם לא בסיכומי התובעת.

הוברר, כי צירוף החשבוניות נשוא כתב התביעה – מסמך ב/3, בסך 154,142 ₪ ונספח ג' שזה 49,846.34 ₪ מביא לכך שסך ההתקשרות בין הצדדים הייתה על סך של 203,988.34 ₪.

לעומת זאת, הקבלות שצורפו לכתבי הטענות בגין סכומים ששולמו מתוך סך ההתקשרות, היו כדלקמן:

קבלה שסומנה כנספח ב' – 30,000 ₪; קבלה שסומנה כנספח ג' – 124,142 ₪; קבלה שסומנה כנספח ב' – 26,000 ₪ וקבלה נוספת ע"ס 15,000 ₪. מדובר בסכום של 181,142 ₪ ובתוספת 15,000 ₪ ששולמו על ידי הנתבעים כאשר הובאו המוצרים הנוספים וכעולה מתוך הודעת התובעת. הסכום שאין מחלוקת ששולם הינו 196,000 ₪.

הפחתה של הסכום של 196,000 ₪ מתוך הסכום של 203,988.34 ₪ מביא להפרש בסכום של 7,988.34 ₪ בלבד. זהו למעשה הסכום שעל פי מסמכי התביעה עצמו חבים הנתבעים לתובעת. ברור לחלוטין שיש סתירה בין הסכום המופיע בכתב התביעה ובסיכומי התובעים, שהינו 34,846 ₪ ובין הסכום האמור המגובה במסמכים מפורשים שאותם צירפה התובעת עצמה.

הייתי מצפה, כי בסיכומי התובעת יינתן הפיתרון לסתירה זו, שעלתה בחקירתו הנגדית של מנהל התובעת, ואולם בפועל לא נפתרה הסתירה והעניין צריך להיזקף לחובתה של התובעת, שהיא הנושאת בנטל הראייה. אם קימות חשבוניות נוספות או אם קיימים הסכמים נוספים שבגינם ניתנה התחייבות לשלם סכומים, היה צריך להציג אותם בפני ביהמ"ש ומשלא נעשה הדבר, הדבר כמובן עומד לחובתה של התובעת.

אין המדובר בעניין שולי, כי אם בעניין מהותי, במיוחד לאור העובדה שהתובעת עצמה מפנה את ביהמ"ש בסיכומיה להלכות הנוגעות לקיומו של הסכם בכתב לפי סעיף 80 לפקודת הפרוצדורה העותומאנית, ותוך ציון שהנתבעים למעשה לא עמדו בהתחייבויותיהם עפ"י מסמכים מפורשים שהם עצמם מצרפים.

מעבר לעובדה שלמעשה התגלעה הסתירה בין הסכומים הנדרשים ע"י התובעת בגין העבודות הנוספות ובין המסמכים המצורפים על ידה, היו הצדדים חלוקים ביניהם בשתי סוגיות עיקריות.

ראשית, טענת הנתבעים, כי מעבר לסכומים המופיעים בקבלות וכן הסכום של 15,000 ₪ אשר אין עליו מחלוקת, שילמו סכום נוסף במזומן של 30,000 ₪.

שנית, טענת הנתבעים, כי משלא סופקו להם המוצרים הנוספים כשהם עשויים מעץ מסוג סנדוויץ אלא מסיבית ו- MDF, סוכם בנוכחות העד זידאן מועין, שהעיד בישיבה מיום 15.12.11, כי הצדדים יתחשבנו ביניהם ו/או לחילופין למעשה תוותר התובעת על יתרת התמורה.

לגבי הסכום של 30,000 ₪ אשר ניתן לטענת הנתבעים לתובעת במזומן, הייתי מצפה מהנתבעים להביא ראיות כלשהן בהקשר זה. ראיה שכזו, הייתה יכולה להיות על דרך של הוצאת הסכום האמור מתוך תוכנית חיסכון, העברה בנקאית או כל רשומה אחרת שתוכל ללמד על הסכום האמור ומקורותיו.